<h1>ראבי"ה סימן קפ"ט</h1>
<h2>דף עא.</h2>
מקור מקומו טמא. פירש רבינו שמואל בשם רש"י ומטמא במשהו כדם נדות, ואפי' הוא טהור והוא דם מכה, דדם שבא למקור נידון כמקור עצמו ומטמא (באשה) במגע ובמשא לטמא אדם ולשרוף תרומה, אלא שדם נדה מטמא [האשה] לטמא בעלה, אבל זה הדם הוי כנוגע בדם נדה לטומאת ערב שהרי נוגע בגלוי ביציאתו לחוץ. וכיון דלאו משום רואה מטמא אפי' נעקר משמתה לא אזלה טומאה מן זה הדם, אבל משום רואה לא ה[יה] מטמא כי אם מחיים. ומיהו לא משום מגע ממש הוא מטמא דם המקור, דאם כן רביעית דם בעינן, דבהכי מטמא אוכלין ומשקין, ותו דבמגע בית הסתרים לא מטמא, אלא על כרחך נידון [כ]מקור לטמא במשהו. אבל לעיל בפירקין [ס"ו ע"א] פירש מקור מקומו טמא והוי ראשון לטומאה לטמא אוכלין ומשקין, והוא שיצא ממנה דם מכה רביעית, דדין דם לטמא טומאת משקין ברביעית, דהא משקה מיקרי, [כדדרשינן] [לעיל נ"ה ע"ב] ודם חללים ישתה [במדבר כ"ג] ומה לי קטלה כולה או קטלה פלגא. ואע"ג שטומאת בית הסתרים היא, מטמא[ה] מדרבנן. ומאן דאמר מקומו טהור, [טהור מלטמא] אוכלין ומשקין.
